בזמן שכולנו היינו תקועים בבית במשך חודשים והתרגלנו לשגרה של פיג'מה ומקרר, הדיג'יים והמפיקים הגדולים בעולם שינו את חייהם לגמרי. מלוח זמנים מטורף של מספר מדינות בשבוע, טיסות בלי סוף, ראיונות וכמובן הפקת מוזיקה, הם עברו לשבת סגורים בין כתלי הבית שלהם (או של ההורים במקרה של אוליבר הלדנס). חלק מהם נהנו מהתקופה הנדירה הזאת שכנראה לא תחזור לעולם. תקופה של מנוחה ושקט והמון זמן אולפן בשביל ליצור מוזיקה חדשה ולקבל השראה, חלק השתגעו והשתעממו או גם התגרשו (כמו אריק פרידץ) אבל אחרים הפציצו בלייב סטרימים תכופים שלא השאירו אף מעריץ בגעגוע.
ההרכב הניו-יורקי המוביל סופי טאקר, סגרו 100 הופעות של לייב סטרים ססגוניים וצבעוניים בטוויץ' מאז שהתחיל ההסגר במרץ והם החליטו לחלוק עם מגזין בילבורד את עשרת הדברים שהם למדו מכך.

1. למדנו לנגן שירים שעדין נמצאים בעבודה
לא ידענו שהיה לנו את הכלי הזה לפני כן, שיכולנו לנגן טראק, לקבל פידבק ובדיקת וויב ואז לחזור אולפן ולעבוד עליו. ככה סיימנו את הטראק House Arrest שיצא בזמן ההסגר.

2. למדנו את כוחות הריפוי של הקהילה
אפילו בזמנים שבהם אנחנו לא יחד באופן פיזי, אפשר להישען על הקהילה בשביל תמיכה, בשביל שיהיו שם אחד למען השני, לא משנה מהן הנסיבות. וזה מביא איזשהי נחמה שאין כמותה.

3. למדנו כמה הדדית היא מערכת היחסים בין האנשים שמאזינים
אנחנו מקבלים מהם בדיוק את מה שהם מקבלים מאיתנו. למדנו לתקשר איתם בדרך שמרגישה לנו אותנטית – דרך צ'אט, סטוריז באינסטגרם ודרך הודעות פרטיות בנינו.

4. למדנו על החשיבות של שגרה ולהופיע באופן תמידי
במיוחד בזמנים שאנחנו לא נמצאים בסיבוב הופעות ועם המון מטען רגשי וקושי, השגרה היומית היתה אחד הדברים שהחזיקו אותנו שפויים.

5. למדנו שאנחנו יכולים להיות דיג'יים 100 יום ברצף
אם היינו אומרים שאנחנו נעשה 100 יום ברצף, לא בטוח שהיינו מאמינים לעצמו. וגם אין לנו כוונה להפסיק בזמן הקרוב.

6. למדנו שהמון מוזיקה שלא ניגנו שנים, עדין מצוינת
חפרנו המון בתוך הספרייה בשביל למצוא שירים שפעם היו הדבר המרכזי והם עדין מצוינים כמו שהם היו.

7. למדנו שאנרגיה יכולה להיות מדבקת גם דרך מסך מחשב
איכשהו, אנחנו עדין מרגישים שאנחנו קוראים את הקהל, אפילו שאין "קהל".

8. למדנו את הכוח של טוויץ'
מעולם לא השתמשנו בפלטפורמה הזו אבל זה איפה שהרבה מהקהילה שלנו מתכנסת מדי יום. איכשהו, הפלטפורמה הזו כל כך עוזרת לאנשים להתחבר אחד לשני ולהכיר יותר טוב.

9. למדנו הרבה על אינדיבידואלים בקהילה שלנו
אחרי 100 יום, פיתחנו קשר כה אישי עם אנשים שאנחנו מדברים איתם מדי יום – הרבה מהם אנחנו מכירים רק על פי היוזר שלהם.

10. למדנו שכולנו "מוזרים"
בטעות הגענו לשם לקהילה שלנו, אנחנו קוראים לה – "חוות הפריקים" וזה הגיע מהעובדה שהרבה מהשירים שניגנו, היתה בהם את המילה "פריק". למדנו להכיר הרבה אנשים שראו את הסטרים והם פריקים בדיוק כמונו. ההזדמנות להיות פריק ביחד בכל יום עם אנשים מרחבי העולם זה משהו מאוד עוצמתי.