עמרי לוי
לאחר ההצלחה המסחררת של פרויקט אמן החודש, אנחנו ממשיכים לתת כבוד לאמנים שגורמים לנו לרקוד ולשמוח בכל פעם מחדש.
בכל חודש אנחנו בוחרים את ה-DJ שנרצה להכיר מעבר למוזיקה שלו, להבין את האדם שמאחורי העמדה, להתחבר לאומנות שלו ולאישיות שלו מזווית אחרת.
אז אנחנו מתרגשים וגאים להציג את האמן החודש שלנו: Y do I
ישבנו עם עמוס לשיחה מרתקת על המסע שלו כמוזיקאי, על הפרויקט שנבנה מאהבה אמיתית למוזיקה, על ההצלחות, הקשיים, ומה צופה העתיד.
View this post on Instagram
ספר לנו קצת על עצמך, מי אתה, מה הסיפור שלך?
אז אני עמוס, הפרויקט שלי נקרא Y do I. מוזיקאי, מפיק ודי.ג'יי שפועל בעיקר בעולמות המלודיק טכנו.
הפרויקט היה שיתוף פעולה צמוד עם החבר הכי טוב שלי מהחיים, דוד – חברים מהילדות, מעל 30 שנה ביחד, ועדיין עובדים יחד עד היום על עוד המון דברים. התחלתי את הפרויקט מאהבה למוזיקה, ממש מתוך רצון ליצור, בלי שום מחשבות של קריירה או אסטרטגיה.
לאחרונה דוד לקח צעד אחורה ואני מוביל את הפרויקט, הוא עדיין מעורב בהחלטות ואני סומך על הדעה שלו מאוד.
איך הכל התחיל?
הפרויקט התחיל בערך ב-2020. אני הגעתי בכלל ממוזיקת עולם, אני מנגן על כלים אתניים מגיל קטן, דוד הגיע מעולמות הטראנס ו-BPM גבוהים, 160-170, עולמות שהם הרבה יותר אגרסיביים.
יחד לקחנו את הפרויקט ממקום אחד לגמרי אחר, הורדנו הילוך, עברנו ל-125 BPM, ובנינו משהו שמרגיש מינימלי אבל עם הרבה כוח.
הרעיון היה תמיד לקחת מכל טראק את המיטב שלו, לדחוף את הסאונד לקצה ולעשות אותו בסגנון מסוים שהסביבה שלנו הכירה. משם התחיל הכל.
איך היית מגדיר את המוזיקה שלך? לאן היית רוצה לקחת אותה בעתיד?
הכיוון תמיד היה ברור – מלודי, כוחני, עם סיפור. לא ז'אנר אחד. אני לא חושב שנכנסתי פעם לאולפן ואמרתי "נעשה טכנו" או "נעשה האוס" – פשוט זזתי עם הדברים. אני מאמין שיש המון השפעות שאפשר לשמוע במוזיקה שלי – פסטיבלים גדולים, בייסליין ענק, מלודיות חוזרות, הכל ביחד.
הסצנה היום דורשת רוחב, אם תוך 30 שניות אין משהו מעניין לא יאזינו לך.
אני רוצה להמשיך בדרך שלי, לספר את הסיפור שלי.
ספר לנו על הטראקים שפרצו, ועל הסיפור מאחורי הדרך לשם
יש לי טראק שנקרא End of Genesis ששחררתי יחד עם Anyma. עבדתי עליו עוד ב-2020 והקשר עם אנימה נוצר דרך קווין (דה ורייס), שלחתי לו את הטראק ולא ידעתי מה יקרה איתו באמת. פתאום כמה ימים לפני שהוא מפרסם את ההופעות שלו בSphere בלאס וגאס קיבלתי הודעה שהטראק שלי הולך להיות בסרטון, אני חושב שזה הטראק שמוביל את האלבום.
כשטסתי לראות את ההופעה שלו עמדתי בתור להיכנס והויז׳ואלס של הטראק היו מסביב, אני עומד בתור מחכה להיכנס להופעה ואנשים לא יודעים שזה הטראק שלי, הזיה. אני חושב שאם הוא היה משתחרר לפני האלבום כסינגל הוא היה מגיעה לפלטינה, מדובר על מספרים מטורפים.
אין ספק שהחוויה בSphere חיזקה לי את התחושה של כמה אני רוצה לעלות על במות.
ספר לנו על ההופעות שלך – מה זה אומר לנגן בתור Y do I?
ניגנתי כל מיני סוגים של גיגים – אירועי ענק כמו היי איביזה או אפטרלייף בטולום.
בכל הופעה, הכוונה שלי היא שהקהל יחיה חוויה. לא רק מוזיקה – חוויה. מהתחלה ועד הסוף, קצת כוח, קצת מלודיה, קצת ברייקים, סיפור – מולטי ז'אנר. זה תמיד מה שרציתי.
אמרת שאתה בן אדם חולם. מה זה אומר בשבילך?
אני אומר לעצמי תמיד שאני דרימר – חולם. אני אדם שחי 100% בחלומות. אם הייתי חי במציאות לגמרי, כנראה שלא הייתי עושה מוזיקה. יש בי משהו שמאמין שהכל אפשרי, שמקומות אפשריים, שאמנים מגיעים לשם – ואני חלק מזה. זה מה שמניע אותי.
יש לך טראק שנוגע בך יותר מכל האחרים?
יש, אבל הוא עדיין לא שוחרר. כשאני מנגן אותו, הוא מרגש אותי בכל פעם מחדש.
הוא נוצר בתקופה שאיבדתי את אבא שלי, ומאז הוא מחבר לי כל פעם את הרגע הזה. המוזיקה תמיד מחברת. זה בדיוק מה שמיוחד בה.
View this post on Instagram
מה לדעתך גורם להצלחה של האמנים הישראלים בסצנה הבינלאומית?
בישראל יש אמנים שנושמים מוזיקה. יש כאן טאלנט אמיתי, עבודה קשה, ותוצאות. הרבה ישראלים עושים כבוד ענק בחו"ל – מנגנים אותם, משתפים אותם.
אם היית יכול לבחור כל אמן לשיתוף פעולה – מי היה נבחר?
זאת שאלה קשה, אבל הייתי בוחר בSkrillex, הוא תמיד היה שונה ומיוחד אבל עדיין ידע להביא את המוזיקה בצורה מיוחד ונכונה. הוא ההגדרה לאנטי תזה ואני מאוד מאמין בזה, להצליח להחזיק פרויקט כזה בקצב כל כך גבוה ורלוונטיות מתמשכת זה דבר שחייב להעריץ.
מה אתה רוצה שאנשים יקחו איתם מהמוזיקה שלך?
שיאזינו לטראק או שיבואו לגיג ויצאו עם משהו שונה ממה שהם נכנסו איתו.
כל פעם שיש לי הופעה – אני מחכה לראות מה קורה לקהל, מה הוא חי, מה הסיפור שנוצר שם.
בסוף, המוזיקה היא לא רק מה שיוצא מהרמקולים – היא מה שנשאר בך אחר כך.
ספר לנו על החוויה שלך מהפקת ה-Fraternity
עמרי לוי 
