כשחושבים על כלי נגינה אשר מזוהים עם מוזיקה אלקטרונית, אחד הדברים האחרונים שיעלו לראש זו חצוצרה. אך עם זאת, טימי טראפט, או בשמו האמיתי – טימותי ג'אד סמית' (38) הצליח לכבוש את הבמות הגדולות בעולם ולשלב מוזיקת EDM בועטת עם כלי הנגינה האהוב.

טימי היה מוזיקאי מוכשר מאז ילדותו, בגיל 13 בלבד הוא זכה בתואר המוזיקאי האוסטרלי הצעיר של השנה ואחרי שנים רבות של עבודה קשה, הגיעה לבסוף הפריצה הגדולה שלו אל עולם המוזיקה האלקטרונית. בשנת 2015, המפיק המוכשר שיחרר את הלהיט המטורף Freaks והשאר זה היסטוריה. מאז, טימי הופיע בבמות הראשיות של הפסטיבלים הגדולים בעולם, כמו טומורולנד, EDC, קרימפילדס, אולטרה ועוד וצבר לו עדר מעריצים נאמן בכל רחבי העולם, ביניהם כמובן גם בישראל. בפורים של שנת 2018, הגיח טימי להופעה יחידה ומוצלחת במועדון המדיסון סקוור גארדן בהרצליה.
בתחילת חודש דצמבר 2020, שיחרר טומי את אלבום הבכורה שלו Mad World שכולל שיתופי פעולה עם ויני ויצ'י שלנו, להקת הפופ של הניינטיז וונגה בויז וריהאב. לכבוד המאורע המשמח, החליט מגזין בילבורד לשבת עם טימי בביתו שבאוסטרליה (בזום, כמובן) ולדבר על מוזיקה, חיים אישיים ושנת 2020 המטורפת.

איפה אתה נמצא כרגע בעולם?

"סידני, אוסטרליה. אני מגיע מפה ובשנה האחרונה אני נמצא כאן יותר משהייתי ב-20 השנים האחרונות. הצלחנו להסתדר טוב מאוד יחסית לכל הדברים ששנת 2020 זרקה לעברינו. כרגע אנחנו במקום טוב."

מה היה האלבום או המוזיקה הראשונה שאי פעם קנית לעצמך ומה היה המדיום?

"קניתי את הדיסק הראשון שלי אחרי ששמעתי את Block Rockin’ Beats של ה- Chemical Brothers ברדיו. אני לעולם לא אשכח איך האזנתי לזה ברכב של אמא שלי כשהיא הסיעה אותי הביתה מבית הספר. זה לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי לפני זה והייתי פשוט מהופנט."

מה ההורים שלך עשו למחייתם כשהיית ילד ומה הם חושבים על מה שאתה עושה למחייתך כיום?

"אמא שלי אחות והיא עושה את זה כבר 46 שנים, אבא שלי היה חשב שכר. הם אוהבים את מה שאני עושה והם תמכו בכל מה שעשיתי מאז שאני זוכר. הם הסיעו אותי שעה לכל כיוון לשיעורי חצוצרה כמה פעמים בשבוע כשהייתי ילד ודאגו שתהיה לי כל הזדמנות למוזיקה. הם היו שם בשורה הראשונה וצפו בכל הרסיטלים של להקת הג'אז שלי בתיכון וגם היו מאחורי הקלעים של מסיבת הבריכה של הרזידנסי שלי בלאס ווגאס. מדהימים."

מה היה השיר הראשון שאי פעם יצרת?

"כתבתי שיר על הפסנתר כשהייתי בן 6 או 7. היו לזה ארבעה אקורדים ואני זוכר גם שכתבתי מילים. רק אלוהים יודע מה הם היו ומעולם לא ניגנתי או שרתי את זה לאף אחד. אני די אוהב את זה."

אם היית צריך להמליץ על אלבום למי שרק עכשיו נכנס למוזיקה אלקטרונית, על מה היית ממליץ?

" Homeworkשל דאפט פאנק, זה הכל."

מה הדבר הראשון שקנית לעצמך כשהתחלת להרוויח כסף בתור אמן?

"כשהייתי ילד, קניתי ממתקים מכסף שקיבלתי על נגינה במסיבת יום ההולדת של דוד שלי. חשבתי שאני האיש העשיר ביותר בעולם! כמה שנים מאוחר יותר, כשהרווחתי כמה מאות דולרים על נגינה במועדון הלילה הראשון שלי, קניתי לי תופי בונגו ולמדתי איך לנגן עליהם. אבל בפעם הראשונה שהרווחתי יותר מכמה מאות דולרים, יכולתי לעזור לאחותי עם תשלומי המשכנתא שלה כשהיא עברה תקופה קשה. באותו הרגע הבנתי שאם אני אעבוד ממש קשה, המוזיקה שלי תעזור לאנשים שסביבי. אילולא החוויה הזו, הדברים היו שונים. מי יודע? אולי הייתי מבזבז את הכסף הזה על דברים שאני לא צריך או אולי לא הייתי מתחיל לעבוד כל כך קשה מלכתחילה."

מה השיר האחרון שהאזנת לו?

"גרסא ראשונית של רעיון שאני עובד עליו. אתמול אהבתי את זה והיום אני שונא את זה. זה התהליך."

מהו השיר שהיית רוצה להפיק?

"הרמיקס של Gigamesh לשיר של רדיוהד – Everything in its Right Place."

מה היתה הופעות המוזיקה האלקטרונית הראשונה שהפילה אותך מהכסא?

"פסטיבל פילד דיי בסידני בסביבות 2003 כשהאזנתי ל- Dimitri from Paris."

מה ייחודי לגבי המקום בו גדלת? ואיך זה עיצב אותך?

"גדלתי במעמד הביניים בפרברים של מערב סידני. ההורים שלי היו נוקשים אבל מאוד תומכים. מעולם לא היינו בחוסר, אבל לא הייתי מפונק. ההורים שלי עבדו קשה ודאגו שגם אני אעשה זאת. תמיד הרגשתי מוגן והיו לי אזורי טבע פתוחים מאחורי הבית בשביל הרפתקאות אבל גם רחובות שקטים בשביל לשחק עם השכנים. אלה דברים מדהים, ילדות אוסטרלית טיפוסית בלי דאגה בעולם, זה הפך אותי לבעל רגליים על הקרקע ואסיר תודה על כל מה שיש לי."

האם אתה מופנם או מוחצן?

"אני לא בטוח, כנראה קצת משניהם. אני מספיק ליצן כדי לגרום לבמה לעבוד, אז אני מניח שאני אבחר יותר את הצד המוחצן."

מה שיר הקריוקי שלך?

"I Did it My Way של פרנק סינטרה. בכל זמן, בכל מקום. אני מוכן."

מה סולו החצוצרה הטוב ביותר בהיסטוריה של המוזיקה?

"So What של מיילס דייויס, בגלל שזה שינה הכל. אם לא שמעתם את זה, עצרו את מה שאתם עושים. אני לא יכול שלא לציין את הסולו של לי מורגן ב- Moanin’ ואגדות מקומיות כמו ג'יימס מוריסון והסולו ב- You are My Sunshine שלו. ג'יימס היווה השפעה עצומה, הוא גדל לא רחוק ממני. הוא לא רק נגן החצוצרה הטוב ביותר באוסטרליה, אלא גם בדרן מדהים."

הטראק הראשי מהאלבום שלך זה קאבר לגרסת Mad World של גארי ג'ולס משנת 2001. מה בגרסא הזאת השפיע עליך כל כך שהחלטת לקרוא ל-LP שלך אחריו?

"הגרסא של מייקל אנדרוס וגארי ג'ולס ל- Mad World היא על-זמנית ואקטואלית. את הקסם שלו צריך לשתף עם דור נוסף וזו הסיבה שרציתי לכלול את גרסאת הפסנתר וכל התפארת שלו. זה פשוט מושלם מדי מכדי לגעת בזה. ולגבי לתת את השם הזה לאלבום, אני חושב ש-2020 מדברת בעד עצמה. הייתי באמצע סיבוב הופעות אמריקאי עם 30 תאריכים בארצות הברית עם סטיב איוקי כשהקורונה החלה. לילה אחד ניגנו ל-10,000 איש וביום הבא אני על טיסה בחזרה לאוסטרליה. מאז, הייתי מרוכז בליצור מוזיקה חדשה שמדברת על החוויות שלנו עכשיו והאלבום הזה הוא כולו על העולם שבו אנחנו חיים ואיך אני והאנשים שסביבי רואים אותו. זו הכותרת המושלמת אבל אני לא יכול לקחת עליה קרדיט."

איך נראית הצלחה של מוזיקה חדשה כאשר אתה לא יכול לנגן אותה בהופעות?

"זו חוויה הרבה יותר אישית. הייתי צריך להסתכל עמוק יותר במה שאני מנסה לומר, אפילו שלפעמים זה יכול להיות לא הרבה בכלל. כשאתה יוצר מוזיקה שתעבוד על רחבת הריקודים, סדרי העדיפויות שונים מאוד. זה לגבי החוויה שאתה חולק ביחד באותו הרגע ועם מי הם חולקים את זה לצידם. כשאני לא על הבמה, חווה את זה על בשרי, אני כותב מוזיקה שתתכוונן לכל מקום שבו היא תנחת ותייצר כל משמעות אצל מי שהיא תנחת אצלו. זה אינטימי אך באותו הזמן מרוחק. אבל כשהמוזיקה שלי מחברת ואני קורא על המשמעות שלה אצל אחרים, זה גורם לי להעריך את התהליך הרבה יותר. מוזיקה היא באמת גדולה יותר מכולנו, וברגע שאתה מבין את זה, שזה לא שייך "לנו" אלא במקום זה לכולם, אז תמיד יש הצלחה בכל שחרור."

מה הדבר שהיה הכי קשה בלהיות רחוק מסיבובי ההופעות בתקופת הקורונה? ומה הכי טוב?

"הדבר הכי קשה זה שאין אפשרות להיות שם עם ובשביל אנשים כשהחיים עוברים אותנו. אני רגיל לראות את כל האנשים שהפכו להיות המשפחה שלי בכל פינה בעולם ואני מרגיש רחוק מאוד מהם כרגע. אבל מצד שני, להיות בבית ולבלות זמן עם המשפחה והחברים היה הדבר הכי טוב בשנת 2020. אני בדרך כלל מבלה לא יותר מכמה שבועות בשנה באוסטרליה כי אני בסיבובי הופעות ואני יודע שזה הולך לחזור בקרוב ולכן אני מנסה לנצל את זה כמה שניתן."

איזה שירים ואלבומים עזרו לך לעבור את הסגר?

"כל דבר עם רגש. הטעם העכשווי שלי במוזיקה בהחלט השתנה ברגע שנכנסנו לסגר. אולי באופן תת מודע, הטעם של כולם השתנה? אני מניח שאנחנו תמיד מושפעים מהדברים שמתרחשים סביבנו וזה משפיע על מה שאנחנו מתעניינים בו ולמה, אפילו אם אנחנו לא יודעים את זה."

בעולם הרחב של המוזיקה האלקטרונית, איזה תפקיד אתה משחק?

"אני רק חי את החיים שלי כמו כל השאר. אני לא חושב שבתור אמן, יש לי "תפקיד". אני מנסה להיות האדם הטוב ביותר שאני יכול ולעשות את הדבר הנכון ביותר אבל זה לא קשור למוזיקה. אני בסך הכל מבורך להיות חלק מכל זה ולא מאמין על האנשים שאני זוכה לעבוד איתם בימים אלה. יצירת מוזיקה קשורה מאוד למזל, הייתי בר מזל מספיק שהיה לי הרבה מזה עד עכשיו."

איזה דבר היית רוצה שהמעריצים ידעו עליך?

"שהייתי חנון, שהלכתי לבאנד קאמפ ועבדתי פאקינג קשה בשביל שאני אוכל לעשות את מה שאני רוצה למחייתי ואתם יכולים לעשות את אותו הדבר. תעבדו קשה על מה שזה לא יהיה שאתם רוצים בחיים והסיכוי שלכם יגדל משמעותית. אני בחור רגיל שהיה לו חלום לא רגיל ודבקתי בתוכנית שלי, לתת את כל מה שאני יכול. ואני פאקינג אוהב את המעריצים שלי!"

עצה שהיית נותן לאני הצעיר שלך?

"תהנה מהדרך, אל תיקח הכל כל כך ברצינות."