הצמד הניו-יורקי THE CHAINSMOKERS עלו לגדולה עם המנוני דאנס כבדים וקליטים, הרבה פעמים עם שיתופי פעולה נוצצים (הלסי, קולדפליי וכו') וזה הוכיח את עצמו כנוסחא מנצחת שהנחיתה עליהם הצלחה גדולה ומגוון פרסים.

אבל, באלבומם הרביעי והחדש – SO FAR SO GOOD הדברים שונים לגמרי. הטראקים באלבום הם ללא שיתופי פעולה בכל והם גם מאופיינים בהרגשה יותר אינטימית ודגש יותר גדול על מלודיה וכתיבת מילים מאשר BASS DROP. הסינת'ים והביטים עדין שם אבל הם יושבים להם ברקע ומתאימים לווקאליות בשיר. יש לציין שדרו טאגארט שר בכל הטראקים שבאלבום, מה שמעניק לשירים פן הרבה יותר אישי.

הצמד, אלכס פאל ודרו טאגארט למעשה חוזרים מסוג של הפסקה. בפברואר 2020, השניים הודיעו כי הם מפסיקים פעילות במדיה חברתית כדי להתמקד במוזיקה שלהם. הם כמובן לא ידעו שהם הולכים לקבל הפסקה הרבה יותר גדולה – שנתיים מעיקות של קורונה. כעת, כאשר נראה שהמגפה מאחורינו, מגיע אלינו האלבום החדש – SO FAR SO GOOD. טראקים כמו RIPTIDE שפותח את האלבום, נכנסים בטאץ' קליל ועם שורות כמו "If I only get one life, I want to live it with you".

בטראק המקסים HIGH הצמד מדברים על מערכת יחסים בזמן של התמכרות. אם מאזינים לטראק ולא יודעים מי האמנים, ניתן בקלות לחשוב שמדובר במוזיקה של OWL CITY. הקצב מתחיל להיות קצת יותר מוגדר עם Maradona. ואז, SOLO MISSION ו- SOMETHING DIFFERENT נכנסים לצליל היותר מוכר של הצמד, בשביל אלה שמתגעגעים אליו גם. If you’re serious מזכיר לנו פופ ישן של שנות ה-80 והאמת? זה נשמע טבעי ומגניב לגמרי.

Channel 1 הוא בלדה רגועה נוספת שמדברת על מערכת יחסים שלא יכולה להמשיך הלאה. הטראק TESTING גולש לאזורים חדשים לגמרי ונשמע בחלקו כמו פופ האוסי חמוד ובחלקו האחר כמו ראפ טראפ שאהוב מאוד על האמריקאים כיום. באופן לא צפוי לגמרי, הצ'יינסמוקרס מסירים כל שביב מוזיקה אלקטרונית ומביאים לנו בלדת גיטרה אקוסטית רומנטית בשם IN TOO DEEP שמשלב מעט את קולה של אחת מכותבות האלבום – אמילי וורן.

כאן, הצמד מניחים מעט את הבלדות השקטות ומביאים לנו שוב את ה-EDM. הטראק I HOPE YOU CHANGE YOUR MIND מפתח לנו קצת את הקצב, אם כי לא בדיוק שיר שישבור את הרחבה הראשית. השיר האחרון באלבום הוא CYANIDE, גם הוא טראק חמוד וקצבי אך לא בועט ממש ומקפיץ.

לסיכום, האלבום החדש של הצ'יינסמוקרס הוא הרבה פחות אלקטרוני וקצבי ממה שציפינו והוא בהחלט מראה על יותר בגרות של הצמד שמרחיבים את האופקים המוזיקליים ומראים לנו שהם יכולים ליצור דברים שלא ציפינו מהם בכלל.

מי שמצפה לשמוע כאן באנגרים לחדר כושר, עלול להתאכזב מעט, אבל בסופו של דבר מדובר באלבום כיפי וקליל, עם וויב מאוד אמריקאי אפשר לומר. אין כרגע חדשות על זה אבל בהחלט ניתן לצפות שהשניים יבנו גם רמיקסים מעניינים על הטראקים שבאלבום. באלבום הזה, הצ'יינסמוקרס הוכיחו כי הם לא סתם מפיקי EDM עם צלילים שחוזרים על עצמם, אלא אמנים במלא מובן המילה.

שווה האזנה.