לאחר ההצלחה המסחררת של פרויקט אמן החודש, אנחנו ממשיכים לתת כבוד לאמנים שגורמים לנו לרקוד ולשמוח בכל פעם מחדש.
בכל חודש אנחנו בוחרים את ה-DJ שנרצה להכיר מעבר למוזיקה שלו, להבין את האדם שמאחורי העמדה, להתחבר לאומנות שלו ולאישיות שלו מזווית אחרת.
אז אנחנו מתרגשים וגאים להציג את DJ החודש שלנו לחודש פברואר 2026: Neyvo

ישבנו עם נבו לשיחה מרתקת על המסע שלו כמוזיקאי, על השלבים שעבר בקריירה, על ההצלחות, הקשיים, ומה צופה העתיד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Nevo Avitan (@neyvooo)

ספר לנו קצת על עצמך, מי אתה, מה הסיפור שלך?

אז היי! אני נבו אביטן, או בשם הבמה שלי Neyvo, מפיק ו-DJ מצפון הארץ, גדלתי לתוך המוזיקה מגיל מאוד צעיר, 8 בערך. התחלתי כמתופף כבר בגיל 8, ובגיל 16 נכנסתי להפקה מוזיקלית תוך כדי שהמשכתי לנגן בתופים ותזמורת העירונית הייתי מופיע כל שנה בימי עצמאות וטקסים רשמיים של העיר ושאר ערים בארץ בתור מתופף ועוד כל מיני הופעות 

המוזיקה תמיד הייתה הדרך שלי לבטא דברים שלא ידעתי להסביר במילים, וגם גרמה לי להרגיש דברים ולעבור תקופות מאוד קשות.
בתור מפיק עם השנים פיתחתי סאונד שמחבר בין השפעות מהילדות, בריטיות, האוס, דאבסטפ ו-וגאראז׳, יחד עם רגש ואנרגיה שמגיעים מהעולם האלקטרוני שאני חי ונושם.
אני חושב שהסיפור שלי הוא תהליך מתמשך של חיפוש להבין מי אני כאמן, איך לספר סיפור דרך מוזיקה, ואיך לגרום לאנשים להרגיש משהו אמיתי ברחבה. 

מבחינתי כל טראק וכל סט הם עוד פרק בסיפור.

איך הגעת למוזיקה האלקטרונית?

אז האמת שהגעתי למוזיקה האלקטרונית דרך אמא שלי, היא קנתה לי MP3 בערך בגיל 7 וכמובן שהוא היה ריק, אז ביקשתי ממנה להוריד לי אליו שירים, וכמובן כמו כל אמא צעירה היא הורידה לי מוזיקה אלקטורנית (מה שהיא אהבה לשמוע) ועוד שירים ישראלים ורוק משנות ה80 ו90, אבל בעיקר מוזיקה אלקטורנית, אני זוכר טראק אחד מאוד ספציפי, זה היה Pjanoo של אריק פרידז.

אחרי כמה שנים הכרתי חבר חדש והוא הכיר לי את פרוטי לופס (תוכנת הפקת מוזיקה) ושם זה נפתח, החלטתי שאני DJ, אירגנתי מסיבת יום הולדת שאני מופיע בה, תליתי שלטים שהדפסתי בכל בית הספר,אז זו הייתה יום הולדת שאני Dj Avitan באותה תקופה מנגן בה עם קטעים כמו Spaceman וסטים של Dj Blend האגדיים.

שחררת לאחרונה את אלבום הבכורה שלך, "i'm healing", ספר לנו עליו קצת

וואו אז כן, שיחררתי אלבום, אחרי סיפור מאוד מאוד אישי שחוויתי (שאשאיר לכם להבין אותו לבד אחרי שתשמעו את האלבום), התהליך היה אולי אחד התהליכים הכי משמעותיים שעברתי כמוזיקאי ואמן, לימדתי את עצמי לנגן על כלים, להפיק סגנונות חדשים שלא ידעתי וחשבתי שאגע בהם בכלל, ניסיתי באמת להעביר את המסע והטלטלה הרגשית שעברתי במוזיקה, ואני חושב שהצלחתי.

הייתי שעות באולפן, עם חברים טובים ואנשים שהכרתי שגם הם הפכו לחברים ממש טובים שלי והם חלק בלתי נפרד מהיצירה הזו, הקלטנו, שרנו (כן אני גם שר באלבום) והמטרה העיקרית שלנו באולפן תמיד הייתה להינות לפני היצירה עצמה, ואני חושב שזה מה שנתן את האופי המיוחד שהאלבום הזה קיבל, וכשהוא יצא זה הורגש, התגובות היו מדהימות מאנשים שבכלל לא ציפיתי לקבל מהם תגובות ומאות אלפי האזנות.

כמו כל אמן, אנחנו בטוחים שעברת המון עליות וירידות בקריירה, ספר לנו על ההתמודדות שלך

אני חושב שלכל אדם שמגדיר את עצמו אמן חווה קשיים לאורך השנים, מה שנקרא דיכאון אמנים אני חושב שאני די עובר ממשבר למשבר וזה מה שמוציא ממני את המוזיקה והאמנות הכי טובה שלי. 

עם השנים למדתי להתמודד עם מחסומים ופיתחתי לעצמי הרגלים של הפקה שימנעו ממני את המחסומים האלה כי אין כזה דבר באמת מחסומים, יש דבר כזה אני עצלן לפתוח את התוכנה או להתחיל לנגן על הפסנתר. ברגע שכל אמן או מוזיקאי יפתח את התוכנה יתיישב לנגן קצת יותר מחצי שעה יקרו שם קסמים. 

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Nevo Avitan (@neyvooo)

עברת כמה שינויים בסגנונות המוזיקליים שלך במהלך השנים, מאיפה זה הגיע?

כשהתחלתי את נייבו כפרויקט התחלתי כפרויקט בייס האוס שמושפע מאוד מהסצנה הבריטית והאמריקאית, מוזיקה ממש כבדה בלי הרבה רגש ומהירה שהתבססה על דאבסטפ והאוס זה משהו שמאוד אהבתי באותה תקופה עד שטסתי לטומורלנד בפעם הראשונה, שכמובן היה חלום שמתגשם. 

במהלך הפסטיבל זה לא הורגש אבל איך שחזרתי לארץ שמתי לב שאני מתחיל לשמוע דברים עם יותר רגש, קצת יותר מבוססים מלודית והבנתי שאני מתבגר ואני רוצה לעשות סוויץ׳ לשם, זה ממש הרגיש לי נחוץ והתחבר לי גם עם הרצון לגרום לאנשים להרגיש מה שאני מרגיש ומעבר ומשם נולד הסגנון של האלבום.

ואחרי שהאלבום בחוץ שהוא אגב פחות מותאם לרחבה אבל עדיין מאוד אלקטרוני, החלטתי לשלב את הדאנספלור והרגש ביחד ולהביא משהו חדש, מהיר ואנרגטי ומאוד מאוד אמוציונלי ואופורי לרחבה, אז אני יכל להגיד בלב שלם שדבר כזה לא נשמע עדיין, גם לא בעולם.

ניגנת בעבר לקהל הרייברס, מה ההתרשמות שלך מהקהל והקהילה? 

האמת שהרייברס קהל מדהים, בתור אחד שבא מהקהל אני יודע שהקהל הזה הוא טהור והוא באמת בא לשמוע מוזיקה ולהנות, אז כשניגנתי מולם בפעם הראשונה בבארבי זה היה פשוט אופורי ומרגש, פעם ראשונה שאני מנגן לקהל שאני חלק ממנו את המוזיקה שאני אוהב ומפיק, זה היה מטורף. 

אני חושב שמה שמייחד את הקהל הזה הוא החיבור הזה שיש בנינו כישראלים, בתור אחד שהיה בהמון פסטיבלים והופעות בעולם אני יכל להגיד חד משמעית ששום קהל לא מרגיש ככה, החום והחיבור הזה שיש בנינו זה משהו שלא תמצאו בשום מקום אחר.