חלק חוסכים לטיול טראקים בדרום אמריקה, חלק חוסכים לטיול במזרח, חלק בכלל משלמים שכר לימוד לבינתחומי וחלק חוסכים לדירה בישראל או בברלין. אבל את החבר'ה האלה, כל זה לא מעניין. הם רוצים רק דבר אחד- פסטיבלים. כמה שיותר גדולים, כמה שיותר משוגעים ורצוי גם כמה שיותר ארוכים. תנו להם אוהל, שק שינה, אלכוהול וכמובן דגל ענק של ישראל והחבר'ה האלה יטוסו לכל מקום שרוח המוזיקה תיקח אותם. קבלו ראיון עם האנשים שמסיבות במועדונים כבר מזמן קטנות עליהם, והספיקו לחלוש על עשרות פסטיבלים מובילים ברחבי העולם. לקרוא ולקנא.

קובי,37, הוא מהנדס מכונות המתגורר בקרית מוצקין, הוא מקדיש את חייו לטראנס ואין כמעט דיג'יי שלא חלק איתו חדר VIP. איציק 29, עובד בחברה לאבטחת מידע ומתגורר בנס ציונה. הוא נוסע לפסטיבלים מכל הסוגים והז'אנרים ברחבי העולם. דודי, 33, כבאי עצמאי ומתגורר בנהריה, בעל תשוקה ואהבה גדולה למוזיקת טראנס ולי חן, 25, מזכירה רפואית שהיא פסטיבלרית מתחילה אך נחושה לכבוש מגה שואוז ענקיים בכל רחבי העולם.

1. בכמה פסטיבלים הייתם?

קובי: "אני מאמין משהו בסדר גודל של מעל 20 פסטיבלים ברחבי העולם, לחלק מהם חזרתי כמה פעמים. למשל Trancemission שלוש פעמים, ADE, , Armin Only שלוש פעמים , Asot, שלוש פעמים באיביזה.אני גם הולך לכל הפקה גדולה של אמנים מחו"ל שמגיעים לארץ".

איציק: "באוסטין בארה"ב, הוריקן גרמניה, פסטיבל ויירלאס באנגליה וטומורלנד 2014".

דודי: "ארבע פעמים באיביזה, Trancemission פעמיים, Asot , Armin Only פעמיים, Ade פעמיים".

לי חן: "הייתי בשני פסטיבלים, אולטרה אירופה ב-2013 וטומורולנד ב- 2014 ואני הולכת לכל ההפקות הגדולות בארץ, לא מפספסת שום דבר".

2. למה החלטתם לנסוע לכל כך הרבה פסטיבלים ברחבי העולם ולא לטיולי טראקים או נופש בתאילנד?

קובי: "אני לא מגיע רק לפסטיבל, נכון זו המסה העיקרית אבל גם משלבים טיולים תוך כדי ושופינג, הכל ביחד. לא נתקעים רק בחדר וזהו, ברור שעל הדרך מטילים ומכירים מקומות. אני מכיר את פראג אמסטרדם, ואיביזה כמו כף ידי, אני יכול להיות מדריך טיולים שם. עכשיו אני באמת מחפש יעדים חדשים. גם המחלה שלי היא מוזיקה, יש לי המון חברים שהם מוזיקאים ויוצרים פה בארץ, ואני עצמי מכתה ו' כבר התעסקתי במוזיקה, זו בעצם האהבה שלי".

איציק: "את הטיולים אני מתכנן לפי הופעות, כי תאילנד וטראקים לא מעניינים אותי, וכי פחות מביאים אמנים גדולים לארץ, ואם כבר מביאים אז ההפקה עצמה פחות מוצלחת".

דודי: "זו חוויה שאי אפשר לתאר אותה, אני חי את המוזיקה הזאת כל הזמן. המוזיקה הזאת נותנת לי אושר, אם אני עצוב ואני מקשיב לטראנס, אני באמת מרגיש יותר טוב, המצב רוח שלי עולה.אנשים חושבים שאני חייבת מסיבות, אבל אני ההיפך הגמור,האמת שאני בכלל לא הולך לשום מסיבה או הפקה בארץ. בשבילי, הפסטיבלים בחו"ל הם נטו בגלל המוזיקה. גם כשמגיעים להפקות האלה זה מדהים- הן מאוד מושקעות והקהל הוא שונה זה לא כמו בארץ- אנשים באים למוזיקה, לא לשתות או ללכת מכות.

לכל אחד יש את ההעדפות שלו בחיים, הייתי השנה גם בתאילנד למשל ונכון זה מנוחה לגוף ולנפש אבל מה שההפקות האלה נותנות לך זה שונה לגמרי".

לי חן: " כי טומורלנד למשל היה החלום שלי, אני שומעת הרבה מאוד מוזיקה אלקטרונית. אבל גם תאילנד ואיביזה זה משהו שאני חושבת עליו בעתיד".

3. מתי היה הפסטיבל הראשון שלכם?

קובי: "הראשון היה Armin Only בשנת 2003".

איציק: "הראשון היה ב-2008, פסטיבל באוסטין טקסס. אז זה היה פחות מוכר וזה היה רוק ואלטרנטיב, אבל השנה זה היה יותר אלקטרוני, והופיעו אמנים כמו קלווין האריס וסקרילקס".

דודי: "ADE באמסטרדם ב-2010. זו הפעם הראשונה שהייתי חלק מהפקה גדולה ומושקעת, הייתי במסיבה של ארמדה נייט שזה הלייבל של ארמין. עמדתי ממש ליד מרקוס שולץ, דיברנו וצחקנו איתו מטר מאיפה שארמין ניגן".

לי חן: "אולטרה 2013, היה מדהים, זו היתה הנחמה שלי אחרי שלא הצלחתי להשיג כרטיסים לטומורולנד כי רק החבילות היקרות מאוד נשארו אז החלטתי לנסוע לאולטרה".

4. מה היה הפסטיבל הכי מיוחד?

קובי: "Trancemission השנה, ההפקה העצמה, החשיבה, הפירוטכניקה, אין דברים כאלה, המעברונים בין דיג'יי לדיג'יי, האצטדיון- הוא ענק. אם אתה עייף, אתה עולה ליציע ורואה את המופע משם, הלייזרים משאירים אותך עם פה פתוח. אוכל ושירותים, הכל מסודר ונקי, מתוקתק. יצאתי מהשירותים וישר אחרי נכנס מנקה וניקה, ברמה הזאת. יש שמירת חפצים מסודרת שאתה יכול להשאיר שם את המעיל. בפנים כשאתה נכנס, בנות יפות של מייצגים מקבלות את פניך עם שוטים. יש לך המון דוכני אוכל, אפשרות לקנות חולצות. גם הסאונד כל כך טוב- הרבה יותר מבארץ".

איציק: "טומורלנד. היתה לי חוויה מדהימה, האנשים היו מגניבים והמוזיקה היתה מטורפת".

דודי: "Trancemission בפראג לדעתי זה הפסטיבל הכי מושקע באירופה. הקהל, הלייזרים, הסאונד. וכל האמנים הכי מובחרים- אלכס מורף, מרקוס שולץ וכו'. היינו 25 איש שם, ממש משלחת גדולה.

לי חן: "טומורלנד ברור, כל התפאורה , הבמות- היו כאלה שאפילו לא הצלחתי להגיע אליהן מרוב שהיה כזה גודש. המקום ענק זה כמו עיר קטנה אתה מטייל כל היום, והבאנו איתנו המון בובות ודגלים ורקדנו איתם".

5. מה היתה החוויה הכי מיוחדת שחוויתם בפסטיבל?

קובי: "באיביזה השנה וגם שנה שעברה, מרקוס שולץ, הכניס אותי לויאייפי, הוא קלט אותי מלמעלה. אני מלווה אותו כבר כמה שנים, מתכתבים, גם הוא וגם אנדי מור.היה עוד מקרה שההרכב עלי ופילה שהיום רק אחד מנגן, פילה קלט אותי ועשה "חביבי בוא" ועלינו לויאייפי. גם סנדר באיביזה,הוא הופיע בישראל ואחרי חודש טסתי לאיביזה, ואז הוא עבר ורציתי להצטלם איתו ודיברתי איתו ואמרתי לו שראיתי אותו בתל אביב ואמרתי לו שאני פה לבד והוא אמר לי לבוא לויאייפי לאיפה שהוא מנגן למעלה-להיות האורח שלו. וגם שואוטק קלטו אותי פעם.

בנוסף, באיביזה במעדון אושוואיה, היה מיצג שממש הדהים אותי- בחורה אקרובטית שמחוברת ל1000 בלוני הלויום והיא מרחפת תוך כדי המופע, זה היה מיצג מדהים".

איציק: "בפסטיבל בגרמניה, הכרנו המון גרמנים ששתו יותר מדי והתחילו להקיא שם על אוהלים, זה היה די מצחיק. וגם בטומורולנד השנה, היתה הופעה חזקה של בלאסטרג'ק והתחיל לרדת גשם וכולם התחילו להשתגע, זה היה ממש מגניב".

דודי: "ב- ADE הייתה המולה כשארמין עלה, אז קפצתי מעל הרמקולים כשהשומר לא הסתכל ועמדנו מרחק יריקה מארמין כשהוא ניגן. זו היתה חוויה מדהימה, ראינו את הכל מהבמה מעל כל המועדון והיתה אנרגיה מדהימה שם. עמדנו ליד צלמים ועיתונאים והרכבים כמו עלי ופילה ואף אחד לא אמר לנו כלום".

לי חן: "בטומורולנד, כל יום הצלמים של העיתון היו עוברים ומראיינים אנשים, ולא הינו נכנסות לעיתון. ביום האחרון באנו אליהם וביקשנו שהפעם ניכנס לעיתון, הם ראיינו אותנו וסיפרנו להם שביטלו לנו טיסה בגלל המצב ובכל זאת הגענו אז הם קראו לכתבה הזאת All the way from Israel. גם באולטרה הופעתי בעיתון. היה עוד מקרה באולטרה, שבאנו לבמה הקטנה ואמרנו למאבטח שהדיג'יי קרא לנו לרקוד איתו, והמאבטח האמין לנו! אז עלינו על סולם, אפילו לא מדרגות, עד הבמה ורקדנו ליד בני בנאסי עם הדגלים שלנו, הקהל למטה ממש התלהב והביא לנו עוד דגלים של המדינות שלהם להניף, זו היתה חוויה אדירה.

6. מה תמיד תביא איתכם לפסטיבל?

קובי: "מצלמה. יש לי ערוץ ביוטיוב, שבו יש סטים והופעות שלמות של פסטיבלים שאליהם אני הולך, בלי גו פרו ושום דבר, פשוט עם היד עומד ומצלם. אני תמיד גם בא מוקדם ועומד מקדימה בשורות הראשונות, אני מתעד הכל, לפעמים אני גם עובר על הסרטונים ורואה איפה הייתי וזה נחמד להיזכר".

איציק: " כובע, הכי חשוב, החום כבד וזה יכול להיות מאוד מסוכן. גם לקחתי איתי פקקים של בקבוקים בכיסים, כי הרי כשקונים בקבוק בפנים הם לוקחים את הפקק אז אני מביא איתי למלא בברזיות ולסגור אחרי זה".

דודי: " 2 בקבוקי וויסקי קטנים שאני מחביא בתחתונים, כמו האלה של המיני בר במלונות, בדרך כלל בלאק לייבל. בהפקות גדולות לפעמים זה עשרים דקות עד שרק מגיעים לבר, אז למי יש כוח. אני שם אותם אצלי ושותה בכיף, אני גם אוהב להביא קישוטים כמו מתנפחים ושרשראות ".

לי חן: " כל מיני שטויות- דגלים, מצופים, המסיכה של ניקי רומיאו, מדבקות זוהרות ופאייטים לפנים אפילו עיצבתי עגילים של טומורלנד וגוזיה שכתוב עליה – חסר לכם שאני לא אהיה באפטר מובי".

7. האם היו לכם היתקלויות לא נעימות עם גורמים עויני ישראל?

קובי: "לא, תמיד אנחנו באים עם דגלים ואף אחד לא אומר כלום, גם אנחנו תמיד באים מסות של אנשים ביחד אז אף אחד לא מתעסק איתנו".

איציק: "לא, להיפך, היה פעם גרמני ששמע שאני מישראל והתחיל להרים אותי על הכתפיים, זה היה ממש מצחיק. אני גם לא מסתובב עם דגלים אף פעם. אני בא להנות מהופעות, לא להראות את מי שאני".

דודי: "בחיים לא, כל מי ששמע שאנחנו בישראל, תמיד התיחס אלינו בכבוד ואפילו מתלהב. אנשים מאוד מתלהבים מאיתנו כי אנחנו רוקדים ומשתוללים שם".

לי חן: "בהתחלה ממש חששתי מאנטישמיות ושנאת ישראל, בעיקר בתקופה של צוק איתן, אבל כולם היו ממש נחמדים ואפילו צעקו לנו פאק חמאס ואנחנו שונאים את החמאס".

8. איזה עצה תביאו לאנשים שרוצים לנסוע לפסטיבלים?

קובי: "מילה אחת- הכרה. תשתה בכיף, אבל ברמה שאתה קולט. אם אתה בא שיכור ואתה לא זוכר כלום מהערב, אז למה אתה בא? תדע לשתות במינון נכון ואז תהנה מהמוזיקה וזה יביא אותך להיי. יצא לי לראות כמה אנשים ששילמו מלא, שתו מלא ואחרי זה התרסקו. הרסו לעצמם ולחברים שלהם את הערב. חבל. זה הטיפ שאני ממליץ, וגם תמיד להיזהר עם כסף ועם דברים, ולא להתבלט יותר מדי ולא להתגרות באנשים אחרים".

איציק: " למי שאין כוח להתעסק בכל הדברים הקטנים, שיקנה חבילה ולא כל דבר בנפרד. אם יש לכם כוח לארגן כל דבר בנפרד אז אל תקנו חבילות, יכול לצאת לכם יותר זול. וגם תעשו לו"ז של דברים שאתם רוצים לעשות ולראות בפסטיבל, אחרת מאבדים את עצמכם ומפספסים דברים".

דודי: "לעשות שיעורי בית, לכל פסטיבל יש כמה במות, יש המון סוגים- טראנס והאוס וכו'. אז לדעת לפני כן לאן אתה רוצה ללכת בדיוק".

לי חן: "תביאו פקקים של בקבוקים, בחנות הם נותנים לך את הבקבוק ללא הפקק אז אני מחביאה פקקים איתי וממלאה. ונעליים נוחות זה מאוד חשוב, אני תמיד גם מביאה איתי כסף לבזבוזים, קניתי כובע של טומורולנד השנה".

9. האם לדעתכם יש עתיד לפסטיבל ענקי גם בישראל?

קובי: "לדעתי פסטיבל בישראל זו בהחלט יוזמה מבורכת, גם בארץ יש לזה פוטנציאל, אני לא יודע אם ברמה כמו בחו"ל אבל נחכה ונראה".

איציק: "לדעתי בהחלט יכול להיות, זה יהיה נחמד אם יארגנו פסטיבל של יותר מיום אחד. היה אמור להיות בקיץ אך לצערנו הוא בוטל בגלל המבצע בעזה".

דודי: "תלוי איזה, לדעתי לטראנס לא כי זו מוזיקה שהיא לא ממש מיינסטרים יותר, אבל לשאר הסגנונות- כמו דימיטרי וגאס ולייק מייק זה בהחלט ייתכן".

לי חן: "כן בוודאי, רק שיפסיקו עם מצדה זה רחוק לי מדי, הייתי רוצה שיעשו משהו גדול באזור המרכז שיהיה נוח לכולם להגיע, גני התערוכה זה מושלם".

10. מה הפסטיבל הבא בתכנון?

קובי: "כרגע בתכנון זה EDC לאס וגאס, שלושה ימים עם הדיג'יים הכי טובים בעולם".

איציק: "אני מתלבט בין אולטרה אירופה לפעם שניה בטומורלנד, רק שהפעם אני אהיה בלי אוהל, עברתי את הגיל, אני רוצה קרוואן או מלון".

דודי: "כן, יש אנשים שמתכננים פסח וראש השנה, אני מתכנן פסטיבלים. שנה הבאה אני מתכנן לנסוע לאיביזה, Trancemission ו-ADE זה דברים שמראש אני יודע שאני אלך אליהם שוב. יש גם את המסיבות של מרקוס שולץ והאמנים של הלייבל שלו ברחבי אירופה- Cold Harbor Night, הייתי שם השנה ואני בהחלט רוצה לנסוע שוב".

לי חן: "טומורולנד, מחכה כבר לפברואר לשבת מול המחשב ולהזמין כרטיסים. אם לא נשיג אז אולטרה אירופה זו גם אופציה".