פסטיבל העל – WORLD CLUB DOME, עשה את הקאמבק הגדול שלו לעיר דיסלדורף שבגרמניה. אחרי שלוש שנות הפסקת קורונה, אירוע הענק השתלט שוב על ארנת ה- MERKUR SPEIAL ואירח את טובי הדיג'יים והמפיקים בעולם, במהדורת חורף מושקעת ולוהטת. פסטיבל WORLD CLUB DOME שבגרמניה נחשב לאחד מאירועי המוזיקה האלקטרונית הגדולים והמושקעים ביותר במדינה ואף מתגאה בתואר "THE BIGGEST CLUB IN THE WORLD".

אירוע הדגל של WORLD CLUB DOME מתקיים מדי קיץ בעיר פרנקפורט, ובחורף, מתקיימת שלוחה נוספת של הפסטיבל בדיסלדורף. כאמור, הפסטיבל חוזר לאחר שלוש שנים בהן מגפת הקורונה והחוקים המקומיים מנעו ממנו מלהתקיים, ולכן השנה (בצירוף עם חגיגות הכריסמס), האווירה היתה חגיגית במיוחד.
כתבת מגה טיקטס הגיעה לסקר את האירוע וחזרה עם כל הפרטים.

על קצה המזלג

האירוע התפרס על פני יומיים שלמים – שישי ושבת. הפסטיבל נפתח אחר הצהריים ונמשך עד 3 ו-4 לפנות בוקר. בכל יום, המבקרים קיבלו 11 שעות עמוסות במוזיקה מכל קצוות הז'אנרים ואף רייבר לא נשאר רעב. הבמה המרכזית היתה בתוך הארנה ומסביב היו עוד 6 במות קטנות עם מארחים כמו spinnin’, acid ward ואחרים.

מחיר

התמורה למחיר היא עצומה, שכן בעבור 128 אירו (כ-463 ₪) קיבלתם יומיים של אירוע עם 11 שעות של הופעות בכל יום.

מיקום

האירוע התקיים בעיר דיסלדורף אשר נמצאת במערב גרמניה, כ-50 ק"מ מהגבול ההולנדי. העיר היא גדולה, שוקקת ומפותחת ומהווה נתיב גישה נוח כמעט לכל מקום מרכזי באירופה. ישנו קו טיסות ישירות של חברת TUS AIR מתל אביב לדיסלדורף. נמל התעופה ממוקם כ-6 ק"מ בלבד מהפסטיבל. הפסטיבל מתקיים ממש בתוך העיר ונגיש בקלות עם תחבורה ציבורית. למעשה, המטרו עוצר לכם ממש על הארנה. ואם זה לא מספיק, אז כרטיס הכניסה כולל גם את התחבורה הציבורית.
האירוע כולו התקיים בתוך אצטדיון אשר היה מחומם, דבר חשוב מאוד בחורף המקומי. הטמפרטורות בזמן הפסטיבל היו נמוכות מאוד ואף הגיעו למינוס 4. למרבה המזל, בפנים היה חמים ונעים ולא הרגשנו צורך להסתובב עם המעיל כל היום.

ליין אפ

כמו בכל שנה – הליין אפ המולטי ז'אנרי סיפק כל רייבר באשר הוא. EDM ידיים באוויר? יש. טכנו אפל ובועט? יש. האוס כיפי וקייצי? בוודאי. ומה עם הארדסטייל? ברור.
תמיד כיף ללכת לפסטיבלים מולטי ז'אנרים, גם כי אפשר להצטרף לחברים עם טעם מעט שונה וגם כי אפשר לקבל אווירה יותר מגוונת. זה באמת הרגיש מצחיק לפעמים לעבור 5 דקות מבמה אחת לאחרת ולראות קהל שונה לגמרי.

ההדליינרים השנה כללו את כוכב הסווידיש האוס מאפיה שנשאר חתיך לנצח – אקסוול, הבחור הלהיב את הקהל וצעק כי מחר זה היום הולדת שלו (בגרמנית רהוטה יש לציין) מכונת הלהיטים הגרמנית – רובין שולץ, חביב הקהל הישראלי – טימי טראמפט, מלך ה-FUTURE HOUSE, דון דיאבלו ומייסד ה- HIGH TECH MINIMAL – בוריס בריישה. זה כמובן רק קצה הקרחון. התוכנית כללה 150 אמנים, על פני 14 במות ויומיים שלמים. סטים בולטים במיוחד (לטעמי כמובן) היו של המלך הבלתי מעורער של ההארד טכנו – רייניר זונבלד. רובין שולץ המוכשר ששילב סט מקסים עם קלאסיקות שלו אך עם נגיעות אנדרגראונד וטכנו. בוריס בריישה נתן סט מלודי ומדהים. ג'יימס הייפ הביא לקהל אנרגיות האוס צבעוניות ושמחות (למרבה הצער, האוס לא כל כך חזק בגרמניה כך שלא תמצאו הרבה הופעות כאלה). סטלה בוסי המהממת, כל הדרך ממועדון הפטיש בברלין – קיט קט, נתנה סט טכנו מטורף ומילאה את הרחבה בלובשי שחור עם משקפי שמש.

הפקה

אז איך היה הארגון עצמו? אז כמו שאפשר לצפות מפסטיבל בסדר גודל שכזה – ההפקה עשתה פה עבודה מצוינת. אמנם היה לי אישית קצת איחור בקבלת הכרטיסים שגרם לעיכוב אבל חוץ מזה, אפשר בהחלט לומר שכל פרט כאן היה מחושב. היו שירותים על כל פינה ולעולם לא היה תור (וזה דבר חשוב מאוד, במיוחד לנשים). הברים גם הם היו על כל פינה עם הרבה אנשי צוות ולא מצאתי את עצמי מחכה יותר מדקה לקבל שתייה. מבחינת המחירים, וזה לא מפתיע, אבל יותר זול מהארץ. על פחית בירה שילמנו כ-18 ₪ ל-400 מ"ל. פחית של חצי ליטר דספרדוס עלתה כ-24 ₪. נקודה ראויה לשבח בברים הוא עניין הפיקדון של כוסות השתייה. פסטיבלים באירופה מנסים להילחם בפלסטיק החד פעמי (אמן גם אצלנו!) על ידי מיחזור ושימוש בכוסות רב פעמיות. בפסטיבל, בכל פעם שקיבלתם כוס רב פעמית, או פחית, צריך היה לשלם עליה 2 אירו. אם היתה לכם כוס מפעם קודמת ורציתם עוד שתייה אז כמובן לא היה צריך לשלם, וכאשר החזרתם את הכוס, קיבלתם בחזרה את 2 האירו שלכם. יתרה מזאת, אם מצאתם כוס על הרצפה והלכתם והחזרתם אותה, קיבלתם עוד 2 אירו! זו פרקטיקה מדהימה שהרבה פסטיבלים עושים וזה פשוט יוצר מצב של רצפה נקייה ואווירה נעימה באירוע, שלא לדבר על התרומה הסביבתית. הרבה פסטיבלים דוחפים לכם "טוקון מיחזור" שאתם מאבדים וגם לא מקבלים כלום על הכוס וזה סתם שקר על גב הסביבה. ופה, הדגש היה על הפלסטיק ולא על הרווח ולפסטיבל מגיעה ח"ח מטורף על זה!
האירוע כולו הרגיש מאוד נקי ומסודר. כמעט בכל מקום היה סדרן ומנקה שדאגו שהכל יראה מעולה. אם משהו נשפך אז תוך מספר דקות זה נוקה. גם על העניין הזה מגיע להם כל הכבוד. כיף לבקר באירוע נקי ונעים.

הקהל

רוב הקהל באירוע הורכב מגרמנים מקומיים. השפה האנגלית לא נשמעה ביותר מדי מקומות וגם לא היו כל כך דגלים. אולי פשוט דגלים בפסטיבלים קצת ירדו מהאופנה בשנים האחרונות, גם זה אפשרי ?.
בכל מקרה, כצפוי, הקהל היה מאוד מגוון. היו אנשים מכל הגילאים ומכל המינים, כ-40,000 איש השתתפו בפסטיבל השנה. הצעירים יותר התרכזו בבמה המרכזית ובבמות של כוכבים גרמניים מקומיים, בעוד שהבוגרים יותר נטו לאזורי הטכנו וההאוס. מזג האוויר המאוד קר באותו סופ"ש קצת גרע מהתלבושות הססגוניות ורוב האנשים (בעיקר הנשים) העדיפו לבוש סגור יותר וארוך (סורי בנים). העובדה שהלוקרים היו מחוץ לאולם הורידה את החשק ללכת להחליף.
סך הכל הקהל היה מאוד שמח ונלהב. אנשים רקדו ונהנו ולא ראינו תקריות אלימות או חריגות ואנשים אפילו לא השתכרו עד מאוד (ובהחלט פחות משנת 2019).

לסיכום

WCD הוא אחד מהאירועים הכי שווים ללכת אליהם בחורף. האמנים המעולים, ההפקה המוצלחת והמיקום הנוח, כולם מהווים סיבות לכך שהאירוע מצליח כל כך מדי שנה. האווירה בפסטיבל היתה מאוד חיובית וכיפית וניתן ללומר בבטחה שהאירוע הזה שימח הרבה אנשים בחורף כה קר וקודר. אני באופן אישי נהניתי מאוד באירוע הזה. זו היתה הפעם השלישית שביקרתי במהדורת החורף של WCD ואני בטוחה שאני אחזור גם בשנה הבאה!

תמונות: The Media Nanny