אוליבר הלדנס הוא אחד מהשמות החמים ביותר בתעשיית המוזיקה האלקטרונית. הבחור המוכשר משחרר להיטים ללא הפסקה כבר מנעוריו. הוא מפיק, דיג'יי, בעלים של לייבל ואפילו שחקן שחמט (כן, כן). אוליבר הוא ללא ספק דמות מעניינת מאוד. לרגל ההגעה המטורפת שלו למועדון הבארבי בתל אביב ב-24 לפברואר, הכנו לכם ראיון מיוחד עם האמן המצליח.

אתה משחרר המון מוזיקה ותמיד נראה שאתה עובד ועסוק. מה עוזר לך לשמור על הריכוז ולהמשיך לשחרר מוזיקה חדשה?

"אני תמיד אהבתי ליצור, אפילו לפני שיצרתי מוזיקה. כשהייתי יותר צעיר, עבודת החלומות שלי היתה להיות ממציא, מעצב או ארכיטקט, הייתי מצייר או יוצר דברים אחרים. מאז שהתאהבתי במוזיקה אלקטרונית, או באופן ספציפי – יותר האוס וטכנו, זה הפך להגיוני בשבילי להתחיל ליצור מוזיקה משלי שנהניתי ממנה. עם סגנון החיים שאני חי עכשיו, עם יותר מ-100 הופעות בשנה (לפני הקורונה), זה נותן לי את המוטיבציה להמשיך להפיק דברים חדשים כי אני תמיד רוצה לנגן מוזיקה ועריכות חדשות. על אף שיש לי פחות זמן להפיק מוזיקה בזמן סיבובי הופעות, אני דווקא מייצר את אותה הכמות כמו שאני בבית, וזה בזכות האנרגיה היצירתית שמגיעה עם ההופעות. אני יוצר מוזיקה כשאני רוצה, אבל כשאני בבית אני יותר רגוע ומבלה הרבה עם משפחה וחברים, אז אני נהנה גם מהחלק הזה. האפשרות להיות יצירתי אבל גם רגוע."

יש לך לוח זמנים מאוד עמוס, איך אתה מתמודד עם סגנון החיים הלחוץ וסיבובי ההופעות האינטנסיביים?

"נתחיל מזה שאני לא ממש שותה ואין לי FOMO (פחד מלהפסיד חוויות). כמובן שאני יכול לעשות אפטר פארטי כל ערב אבל ברגוע. אבל על הבמה אני תמיד פיקח ומפוקס. אני חושב שזה מה שמשאיר אותי עם אנרגיה ומאפשר לי לנגן בהמון הופעות ותחת לוח זמנים צפוף. אחרי הופעות, אתה מאוד נרגש אז לפעמים זה אפילו קשה להירדם אחרי זה. זה ממש חשוב לשמור על האיזון, כי במקרה שלי, אני נהיה יצירתי מההופעות ומהאדרנלין וזה יכול לגרום לי לישון פחות כי אני ממש רוצה לעשות מוזיקה. אני מנסה לשמור על שיווי משקל בין יצירתיות ורוגע."

מה ההופעה הכי מטורפת שאי פעם ניגנת בה?

"ניגנתי בהמון במות מטורפות ומול קהלים גדולים, אני לא יכול לבחור אחת שהכי אהבתי. לפעמים ההופעות הקטנות יכולות להיות הכי כיפיות. אבל חלק מהקהלים הכי מטורפים היו בסקוטלנד. זה נראה שכמה שיותר הולכים צפונה בבריטניה, ככה הם יותר משוגעים. אני זוכר שניגנתי הופעה שהיתה סולד אאוט באיצטדיון בגלזגו עם יותר מ-12,000 איש והם היו פשוט מטורפים ופרועים."

איך התמודדת עם תקופת הקורונה והסגר?

"2020 היתה שנה ממש מוזרה. אני מודע לעובדה שאני בעמדה בעלת פריבילגיה אבל צר לי על כל מי שבאמת נאבק בשנה הזאת. עבורי, תקופת הסגר נתנה לי הרבה יותר זמן פנוי ועבדתי על המון מוזיקה חדשה. זו היתה אחת מהשנים הכי פרודוקטיביות מבחינה מוזיקלית וזה הזכיר לי מאוד את התקופה שהייתי בתיכון ויצרתי מוזיקה בחדר שינה שלי, רק עכשיו זה בלי המטלות של בית הספר! מבחינה נפשית, השנה הזאת היתה אחת מהיציבות בחיים שלי כי אני סובל מהפרעה דו-קוטבית, אז אני ממש שמח על כך."

תוכנית הרדיו שלך, HELDEEP RADIO, ממש גדלה וכוללת כל כך הרבה אמני אנדרגראונד. בחירת השירים שלך במיוחד הביאה לך המון הכרה. איך אתה בוחר מה לכלול?

"אני עובר על המון טראקים ואלה שמרגשים אותי – נכנסים לתוכנית. כשהתחלתי לעשות מיקסטייפים חודשיים, הם הפכו להיות כל כך פופולריים שכל כך הרבה תחנות רדיו התחילו לבקש ממני לעשות מיקסים חודשיים. בהתחלה, זה היה ממש קשה לתת כל כך הרבה טראקים כאלה כל שבוע כי בזמנו לא היו הרבה מפיקים שיצרו FUTURE HOUSE או מיקס בין BASS ל- TECH HOUSE. אבל לאורך השנים, יותר ויותר אנשים התחילו ליצור מוזיקה כזאת. למעשה, הלייבל שלי – HELDEEP RECORDS התפתח מתוכניות ה-HELDEEP כי מהרדיו הייתי מקבל כל כך הרבה דמואים ופרומואים מאמנים לא מוכרים, אימייל, אנשים בטוויטר, אינסטגרם, פייסבוק וכו'. אז החלטתי להתחיל את הלייבל… אפילו שהרגשתי די צעיר מכדי שיהיה לי לייבל משלי, למזלי היתה המון השראה כשהתחלתי והמון אמנים שמאוד רצו לשחרר דברים ב-HELDEEP. זה היה מעורר השראה ומוטיבציה בו זמנית."

בעבר, אמרת שאתה לא לוקח חופש כי אתה מעדיף להיות באולפן ולהפיק מוזיקה. אז מה אתה עושה בשביל לנוח ולהירגע?

"כשאני נמצא הרבה בסיבוב הופעות, אני מעדיף פשוט להגיע לבית שלי באמסטרדם ולהיות בחופש שם. בבית אני יכול להירגע. אז, אני ישן הרבה אבל אני גם אוהב לעשות ספורט. כדורגל, הוקי וטניס. אני גם אוהב לשחק משחקי וידאו."

מי האדם הראשון שאתה כותב לו שנחתת בבטחה ביעד הבא?

"אף אחד. מנהל סיבוב ההופעות שלי כותב לאמא שלי יותר ממני."

האם אתה אומר לא להופעות בקלות?

"זה תמיד נושא טעון – איזה הופעות אני עושה ואיזה לא. אבל אני דואג להשאיר מספיק זמן פנוי בין ההופעות כי יש רק כמות מסוימת שאני יכול לעשות. התחלתי ב-180 הופעות בשנה ועכשיו זה מקסימום 110 או 120. ככה זה נשאר כיף. עם יותר הופעות זה גם היה כיף אבל אז אתה מפסיד בסיס מסוים ואירועים. עכשיו למשל, אני יכול לשחק בנבחרת הוקי אם אני רוצה."

ההנחה הרווחת שדיג'יים משתמשים בהמון סמים, הולכים למלא מסיבות ומבלים עם המון נשים. כמה מזה נכון?

"שום דבר. אני באמת לא רואה שום דבר מזה סביבי. אני גם לא עושה שום דבר. אני רואה שקולגות יכולים לשתות הרבה, אבל זה הכל. בקהל, אני תמיד רואה אנשים עם כדורים. אני חושב שאתה מתכוון לדיג'יים בסצנת האנדרגראונד, הם משתמשים בהרבה סמים."