עמרי לוי
לאחר ההצלחה המסחררת של פרויקט DJ החודש, אנחנו ממשיכים לתת כבוד לאמנים שגורמים לנו לרקוד ולשמוח בכל פעם מחדש.
בכל חודש אנחנו בוחרים את הDJ שנרצה לשמוע עליו מעבר למוזיקה שלו, להכיר אותו כבן אדם ולהתחבר לאומנות שלו ולאישיות שלו בצורה אחרת.
אז אנחנו מתרגשים וגאים להציג את DJ החודש שלנו ליולי 2025 – Alina Vorko!
ישבנו עם אלינה לשיחה מרתקת על המסע שלה כדיג׳יי, ההתמודדות שלה עם אירועי ה7/10, קהילת ההארד טכנו בישראל ועל מה שצופה העתיד.
View this post on Instagram
נתחיל עם שאלה לא פשוטה, ספרי לנו על עצמך:
אני אלינה וורקו, דיג׳יי ישראלית שמנגנת בעיקר הארד ואסיד טכנו.
עליתי לארץ מאוקראינה בגיל 3, חזרתי לשם בכיתה א׳ ואז חזרנו לארץ אחרי שנתיים. את המסע שלי בחיי הלילה התחלתי בכלל כברמנית, הייתי מנהלת ברים ותמיד נהנתי מהמוזיקה, אני זוכרת את עצמי מגיל קטן מרכיבה פלייליסטים, תמיד מכירה ושומעת הכל. תוך כדי העבודה שלי בחיי הלילה גיליתי את המוזיקה האלקטרונית, בהתחלה לא אהבתי את הז׳אנר הזה בכלל, אפילו שנאתי אותו, אבל היום זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
אז איך מלא לאהוב את הז׳אנר את היום אחת הדמויות המובילות בו בישראל?
עם הזמן פשוט למדתי לאהוב את זה, בגיל 20 הייתי מתפלחת לבלוק האגדי (היום מועדון הQuest) והייתי שומעת שם אינדי דאנס ומוזיקה אלקטרונית אבל רחוקה ממה שאני שומעת ומנגנת היום, וכשהיו אמנים גדולים, כמו אמילי לאנס באחד הערבים, הייתי אפילו הולכת לבד, העיקר לשמוע.
בשלב קצת יותר מאוחר טסתי לברלין, נכנסתי למועדון בשם "Suacide Circus" ושם נחשפתי למוזיקה אחרת ממה ששמעתי, זה היה משהו מיוחד. זה היה טכנו אמיתי, מהיר ועצבני, הבנתי שזה הייעוד שלי.
כשחזרתי לארץ הבנתי שאין לזה הרבה סצנה אבל זה הדליק בי את האש ללכת לנגן בכל מקום, למדתי לתקלט דרך חברים, קניתי ציוד ויצאתי לכבוש את העולם. בהתחלה הופעות קטנות, אפילו ניגנתי באופן קבוע בפורום, אבל אחרי תקופה הרגשתי שזה לא שווה אם זאת לא המוזיקה שאני באמת אוהבת.
View this post on Instagram
הרגשת שמתייחסים אלייך אחרת בגלל שאת אישה?
חד משמעית, עם כמה שקשה להתפתח בסצנה הזאת בארץ בלי קשר, הרבה יותר קשה לקבל במה ושאנשים יקחו אותך ברצינות כשאת אישה. התעשייה מלאה באנשים שחושבים שאפשר לנצל את הנשים, אבל אני עמדתי על שלי ולא נתתי לאף אחד לעמוד בדרך שלי ושל המוזיקה שלי.
סצנת ההארד טכנו התפתחה מאוד בשנים האחרונות בישראל, חלק בלתי נפרד ממנה היא ההפקה שהיית בה חלק, רדיו ברלין.
הסצנה היום לא דומה בכלל למה שהיא הייתה לפני 5 שנים, אחרי שהתפתחתי והכירו את השם שלי מהפקות כמו הקוק שוק, עומר (אחד המפיקים של הרדיו) פנה אליי וביקש שאגיע לנגן בערב הראשון של הפקת הארד טכנו חדשה בתל אביב. זאת הייתה כמו מתנה משמיים, בדיוק הז׳אנר שאני אוהבת, הפקה חדשה שלא הייתה פה לפני, חלמתי על זה.
אחרי הסט הראשון שלי שם כולנו הבנו שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שאנגן אצלם, מאותו ערב הייתי רזידנטית וחלק מההפקה. הרדיו נתן לי מקפצה ענקית לקריירה, חשף אותי לאלפי אנשים ונתן לי במה לנגן את המוזיקה שאני אוהבת, כן, גם ריאנה תשמעו אצלי בסטים.
הרדיו וגידי (בן הזוג שלי שנרצח ב07/10) הם חלק ענק בקריירה שלי, יד ביד יחד איתם הלכנו דרך ארוכה. לצערי לא כל דבר יכול להימשך לנצח והיום אני כבר לא חלק מרדיו ברלין, החלטתי שהגיע הזמן לקחת את הקריירה שלי בצורה עצמאית יותר, אבל תמיד אהיה אסירת תודה לרדיו.
ציינת את בן זוגך גידי חיאל ז״ל שנרצח בפסטיבל הנובה יחד עם אחותו נועה וחברו הטוב שליו גל. ספרי לנו על הקשר שלכם ועל התמודדות שלך עם המקרה הנורא
גידי ואני הכרנו דרך רדיו ברלין, לא ידעתי בכלל שגידי היה חלק מהמפיקים של האירוע עד שהוא שאל אותי עם שילמו לי אחרי הערב הראשון, משם זה סיפור אהבה. עברתי לגור איתו יחד עם עומר ועוד שותפה בדירה שלהם בשנקין (למי שראה את הדגל מהמרפסת), זאת הייתה תקופה מדהימה.
הסוף שלה לצערי הוא סוף טרגי, גידי נרצח בפסטיבל הנובה יחד עם אחותו נועה וחבר טוב שלו בשם שליו גל, אף אחד לא יכל לחשוב שככה זה ייגמר, הייתי הרוסה, לא ידעתי איך להמשיך. כשדיברנו על האם נכון להמשיך עם הרדיו אמא של גידי ביקשה מאיתנו להמשיך, להנות ולשמוח, לחגוג את החיים כמו שגידי חי. החלטנו שבכל שנה בחודש דצמבר נעשה אירוע בשם ״גידילדת״, נחגוג לו יום הולדת יחד עם משפחת רדיו ברלין. למרות שהנושא היה טרי, דצמבר היה רק חודשיים אחרי שגידי נרצח ולא ידעתי איך הדבר הזה יקרה, אבל ידענו שזה מה שנכון לעשות.
זה היה סט קשוח, התמודדתי כל הסט בניסיון לא לבכות ולהתפרק על העמדה, ראיתי אנשים צוחקים, מתחבקים בוכים ורוקדים את הנשמה שלהם בשבילו. לא ידעתי איך הצלחתי לשרוד את הסט הזה, אבל כל הסט היה עם חיוך על הפנים, זה מה שהוא היה רוצה. היה לי הכבוד להיות חלק מזה.
View this post on Instagram
אפשר להגיד שהיום ההארד טכנו הוא מיינסטרים בסצנת המוזיקה האלקטרונית, איך את חווה את זה?
אני מרגישה את זה המון, בין אם זה בחלק האישי, יש היום כמה הפקות לז׳אנר שעד לפני כמה שנים לא היה קיים פה, יותר ויותר אנשים שומעים את המוזיקה, יוצאים להפקות טכנו, יש לי כדיג׳יי הארד טכנו מקום לנגן בו, לא חשבתי שזה יהיה ככה בהתחלה, אבל היום אני בטוחה שזה כאן כדי להישאר. גם בשאר העולם הדבר הזה תופס תאוצה לא נורמלית, אני זוכרת את עצמי שומעת את שרה לאנדרי שהיו לה 10k עוקבים והיום יש לה מעל מיליון, אין ספק שהיא אחת השמות הכי דומיננטיות בסצנה. אמנים כמו ניקו מורנו, שרלוט דה וויט, אמילי לאנס סוגרים את הבמה המרכזית בטומורולנד, מי חשב שזה יכול לקרות?
עוד ועוד אנשים ״נדבקים״ בחיידק הזה ומגלים מוזיקה וקהילה מדהימה, ואני הכי שמחה שיש לי עם מי לחלוק את התשוקה הזאת.
לפני כמה חודשים הצטרפת לסוכנות של ויני ויצ׳י, Alteza, איך היו התחושות כשהם פנו אלייך?
אחרי תקופה ארוכה שאני משקיעה ונותנת מעצמי האנשים באלטזה ראו את זה גם, הם פנו אליי ורצו שאחתום אצלם, שנעבור דרך ביחד, נפתח דלת לז׳אנר המדהים הזה ונעשה דברים גדולים. אני מעריכה את זה מאוד, זה לוקח קצת זמן, אבל אני בטוחה שבנייה נכונה תוביל אותי ואותם למקומות הכי גדולים שיש.
ניגנת כמה פעמים לקהל הרייברס, מה ההתרשמות שלך מהקהל?
הרייברס מאוד שונים מהקהל שאני רגילה לנגן אליו, אבל אני אוהבת את זה. בהתחלה היה לי קשה להביא את עצמי לידי ביטוי אבל עם הזמן הצלחתי למצוא את הקו שמשלב בין מה שאני אוהבת לבין מה שהקהל אוהב, וזה מיוחד. כל פעם שאני מגיעה לנגן אני מקבלת המון אהבה, אין כיף כזה.
עמרי לוי 
