קצת לפני ראש השנה, Armin  van buuren (ארמין ואן ביורן)  הזכיר לכולנו  מדוע הוא עדיין חובש את הכתר בעזרת סט חגיגי ומהפנט, במסגרת הפרויקט העולמי שלו- Armin only.
לצד תפאורה מושקעת, פירוטכניקה מחשמלת ועשרות רקדנים וזמרים מוכשרים, Armin סחף את הקהל למסע ארוך ומדהים בנבכי מוזיקת הטראנס, ההאוס ומה שבנהם.
שלחנו את נציגנו בר מנור, כתב המגזין, להשתתף בחוויה הייחודית, והנה מה שיש לו לספר לכם:

זה הוא ככל הנראה היה אירוע המוזיקה האלקטרונית הגדול והמושקע ביותר שהתרחש בישראל בשנים האחרונות.
שלל המכוניות שהגיעו מקצוות כל הארץ כדי לחזות באחת מין ההפקות הנוצצות ביותר שמסתובבות כיום ברחבי העולם, "הבייבי" המטופח והמושקע של אמן הטראנס בן ה- 39,
ה- "Armin only", הציפו את חניוני פיס הארנה בירושלים ולא הפסיקו למלא את העיר מכל הדרכים האפשריות.

הקונספט נורא פשוט כשחושבים על כך, אבל כמה פשוט- ככה מושלם: לצד הופעות וירטואוזיות מצוינות שהובילו שלל הרקדנים של ההפקה המשובחת, חולקו לסירוגין סטים של טראנס ואולד סקול כמו שרק ארמין יודע לנגן.
מקמו את הכל על במה גדולה ומפוארת, והוסיפו את העובדה שעם ההפקה הגיעו הזמרים המקוריים שאיתם שיתף פעולה באלבום האחרון "Embrace", זיקוקים, פירוטכניקה מרהיבה, תותחי קרח יבש ואש וקונפטי- והנה לכם פיאסטה ענקית שגרתית של "ASOT",
תוכנית הרדיו המצוינת שהכוכב הגדול מוביל כבר במשך 15 שנה.

אז נתחיל מההתחלה- פיס ארנה בירושלים.
הלוקיישן שנבחר במיוחד על ידי ארמין, שידוע בשל חיבתו הגדולה לעיר הקודש ולארץ ישראל, בחר בלא אחר מין היכל הכדורסל של קבוצת עיר הבירה, וזו הייתה כמובן בחירה מעולה שעמדה בכל אבני הבוחן שלה: שפע של חנייה למגיעים למקום, שטח מסודר וגדול לרוכשי כרטיס "הגולדן", סאונד מצוין, חזק, איכותי ובעיקר נקי וכניסות מהירות ומסודרות.

ההופעה שהכילה הופעות "קטנות" לסירוגין של רקדנים מהודרי תלבושות, מתופפים מסקרנים, זרקורים איכותיים, קרני לייזר בוורסיות שונות, אביזרים שונים כמו בד אדום כהה ענק שעטף חלק נרחב בתחילת המופע, תותחי קרח יבש, קונפטי וכן הלאה, לוותה בטראקליסט מצוין, קליל, איכותי, מרגש ורווי בלהיטים ורמיקסים לא מוכרים לרוב אך מקצועיים ביותר שלקחו כל אחד ואחד שנכח בארנה המיוחד למסע אישי בתוך עצמו.

האנרגיות, ההנחייה המצוינת של ארמין לצד הישראליות הזו שזורמת בעורקיו באופן לא מוסבר
(שהתפוצצה באופן יפיפייה למראה כשהחזיק את הדגל בהתרגשות ואמר "זה הוא הבית השני שלי") גרם לצופים בקהל להישאר רגע אחד מרותקים מההופעות השונות ורגע לאחר מכן- אפילו שכבת הגיל הגבוה ביותר שנכחה במקום (ככל הנראה 50 על פי מבט זריז(  החלה להשתגע, לרקוד ולדקלם את המילים של  כמה מהלהיטים הגדולים שנוגנו.

הופעתו של ארמין מעבר להיותה מקצועית, חודרנית, חווייתית, מרגשת וגם משכרת חושים באיזה שהוא מקום, השתבחה מדקה לדקה.
בין אם זו הייתה הופעתו של Mr. Probz הענק, הרקדנים שעלו בכל פעם לבמה עם רעב גדול לכבוש את הקהל כולו, או אפילו הקטע היצירתי בו ארמין נהפך מיוצר מפורסם לשחקן מדופלם, וגרם לקהל לחשוב שהמחשב האישי שלו נפל, והחל באיזה שהיא "הפעלת מערכות" מצוינת ומתוכננת להפליא שהרעידה את האולם עם בסים אימתניים וצלילים נפלאים שהתגבשו למלודיה מדהימה, משהו שם הצליח לגעת בקהל, לקחת אותם להרבה יותר מהופעה של אמן EDM שבא לחגוג עם הקהל שלו, ארמין הצליח להצית את האווירה בכל פעם מחדש בהיכל הגדול, ולמלא אותו  בחום ואהבה- כן למקצוע וכן לאנשים.

ארמין לבוש הז'קט הכסוף והקבוע שלו, ריגש את הקהל ולקח אותו למקומות מוזיקליים שהרגישו, ולו לרגע אחד, כפנטזיה שלמה שרצה על גבי מסך קולנוע.
את המופע הוא החליט לקנח בסט "אולד סטייל" שגרם למירב רוכשי "הגולד", הלוא הם המומחים להיסטוריית האמן ההולנדי, לצאת מגדרם.
אם כבר רגעים שגרמו לנו לצאת מגדרנו- Panta Rhei ללא ספק הצליח לגרום למספר אנשים לא בטל לחייך, לצחוק מאושר ולחלק, אפילו להזיל דמעה.

היה לרגע אמיתי וכנה של אהבה בין אמן וקהל שחולקים את אותן אנרגיות.

אחד הקטעים הזכורים ביותר תמיד יהיה הרגע בו ארמין העניק לקהל את התחושה של איך זה מרגיש כהנשמה מתחברת לטראנס- נכון, זה נשמע מעט מפחיד אבל תתפלאו לאילו מקומות המוזיקה יכולה להעיף אתכם כשאתם עוצמים עיניים, מרימים יד ומקשיבים לקטע  שפשוט הותאם בצורה מושלמת לאותו רגע.

"Freefall" היה לרגע מוזיקאלי בלתי נשכח, "This Is What its Feels Like" פיזר אושר נוסטלגי בחלל הענק, "Off The hook" עם Hardwell ו- "Ping Pong" הרימו את הרחבה באוויר, אבל יותר מהכל- היה זה הקסם האישי של ארמין, שעטף את המקום ולא נתן מנוח עד הרגע בו הוא ירד מהבמה.

בהזדמנות זו לא נוכל שלא לציין את הרייברים המצוינים שמילאו את היציעים ואת הרחבות השונות, ונתנו בירושלים תחושה חו"לית במעט, משהו שנע בין הופעה ספקטקולארית למיני פסטיבל חוויתי ומטריף.

אין לי מושג מה ביקש ארמין בפתקו הקטן שהוכנס מספר שעות לפני ההופעה לכותל המערבי, אבל אנחנו יודעים שאת הבקשה שלנו, מישהו שמע- ללא ספק אחת מין ההפקות האלקטרוניות הגדולות והטובות ביותר שנראו בישראל עד היום.
אני בר מנור, ופעם נוספת- נהנתי לראות אתכם הופכים את ישראל לסצנה אלקטרונית מתפתחת, חסרת מעצורים וגבולות.