הטראק המיתולוגי של קלווין האריס Feel So Close חגג יום הולדת 10 והמפיק הסקוטי החליט לחשוף את הסיפור מאחורי אחת מההקלטות המובילות של העשור.

"Feel So Close בן עשר שנים היום!", כתב המפיק בפוסט בחשבון האינסטגרם שלו.

"אני אוהב להיזכר איך זה קרה, כי באותה תקופה הייתי מבולבל מאוד לגבי מה לעשות עם החיים/קריירה שלי. בסוף קיץ 2010 ניגנתי את ההופעה האחרונה שלי (קרימפילדס) עם "הלהקה" שלי ועשיתי מספיק סטים של דיג'יי בשביל לדעת שאני רוצה לשנות את האופן שבו המוזיקה שלי מוצגת. הייתי צריך להפסיק לשיר כל שיר כי היו לי את כל הרעיונות האלה לשירה של נשים והפלסטו שלי פשוט לא היה מספיק לזה. אז התחלתי להפיק עם מטרה חדשה, נרגש שאני יכול לתת את השירים שלי לזמרים אמיתיים וסוף סוף להיות קרוב יותר לתפקיד שתמיד חלמתי עליו במוזיקה (הבחור המוזר ברקע שאף פעם לא מדבר). אחרי בערך שלושה חודשים של אולפן, ביקרתי את הלייבל שלי קולומביה וניגנתי להם את Awooga, Bounce ועוד שיר בסדר עם פיצ'ר שבסוף לא יצא. התגובה של הלייבל היתה פושרת למדי, יצאתי מהפגישה תוהה לעצמי אם עשיתי את ההחלטה הנכונה לשנות את המסלול שלי. וזו הדרך הרכה לספר את זה, האמת שהייתי שבור והראש שלי הסתובב, חשבתי שממש דפקתי את הכל. אז הלכתי חזרה ישר לסטודיו שלי, הרגשתי מספיק רע אבל גם עם מספיק הרגשה של לעזאזל עם זה אני אראה להם, אני אשיר באחד מהם וזה יהיה מדהים. וככה עשיתי את Feel So Close בתוך כמה שעות. כשהייתי צעיר יותר, גיליתי שיש משהו כל כך מנחם בפסנתר, גיטרת באס ושירה אבל עם כל כך מעט מהשאר וזה היה בדיוק החיבוק המוזיקלי שהייתי צריך. זה יצא ב-19 לאוגוסט, 2011 והגיע למקום השני בבריטניה, המספר השני שלי ברצף של יותר מדי מספרי שתיים. כמו שזה היה מוכר לי, רוב המדינות האחרות לא שמו ממש לב לזה. לגמרי בסדר. מספר 2 בבריטניה עדין היה מספיק בשביל לשמור אותי בעסקת ההקלטות, וזה היה בראש סדר העדיפויות שלי בזמנו, השנים שלי בעבודות זמניות היה טרי מדי בראש שלי. בתחילת השנה שאחרי, הרדיו בארצות הברית החל לנגן את הטראק וזה הגיע לסולו הראשון שלי בטופ 10 במדינה. זה לגמרי נחרש. איזה זמן. זה היה אחראי לכמה מהסצנות המדהימות שלי אי פעם בהופעות ועל זה אני אסיר תודה. וגם, מלא אנשים עדין חושבים שהבחור עם הסוס בקאבר הוא זה ששר."

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Calvin Harris (@calvinharris)